רק להיפגש, שנה עשרים ושש.

קוראי המדור הקבועים מכירים את אהבתי למצוא את המקומות הנעלמים והמיוחדים. אלו שזוכרים מהם את האווירה, האיכות והכיף גם אחרי שנים רבות. אחד מקוראי המדור, העונה לשם ישי-איתן, פנה אליי ואמר לי שיש לו אחלה מקום בעולם, אחד כזה שייחרט.

ישי, שהוא גם קורא מדור מושבע מחד, וגם חבר ילדות מאידך (כזה שאתה יכול להגיד שהוא חבר אמת כבר 26 שנים) עשה איתי עסקה: "אני אקח אותך לסרט, ואתה תשלם על האוכל". "אז דייט, יַישֶק? (זה השם שנדבק לו בין החברים, לא ברור המקור). "תקרא לזה איך שאתה רוצה, אתה חייב לאכול ב "JUST MEAT". זה חבר.

אז אחרי סרט מעולה, פופקורן בינוני (בשביל המקום) ונסיעה קצרה למרכז העיר, הגענו, ספונים במעילנו לג'סט מיט. פינה קטנה ברחוב בן הלל 15. חוסר ריכוז לשנייה קלה ואפשר לפספס את המקום. קטן, חמים, שני שולחנות בר והמון מקום לטבחים/מגישים שזה אותו אחד.

התפריט ממוקד מאוד. רוסטביף (50 ₪), אנטרקוט (55 ₪) וסנייה (45 ₪). הכל בלחם פרנה שנאפה במקום, עם תוספות וירקות לבחירתם, וזהו.

יש למקום אמירה חזקה, ואני אוהב את זה. התמקדות רק במשהו שטובים בו, אין אפשרות בחירה לגבי רטבים (אפשר לנסות) ואתה תאכל את מה שהבאנו לך. אני אוהב את הגישה הזו, מכיוון שרוב האנשים לא באמת יודעים מה טוב ומה לא. הם אולי חושבים שהם יודעים, אבל הם לא. אומרים להם מה טוב. (ע"ע הסצנה האלמותית של מריל סטריפ, שמסבירה להאת'וואי הצעירה איך נדמה לה שהיא בחרה את הסריג הכחול). יש מי שמחליט עבורכן מה טעים.

התיישבנו על הבר, והזמנו מהכל. לאחר רבע שעה של עבודה, הפרנה המהבילה הוגשה על מגש פלסטיק א-לה דמקדונדלס, והאווירה הסלופית של הבשר המשתפך, בליווי עדין של בוב מארלי ברקע.

נתחיל:

רקע אחיד לכולם: בשר איכותי, משויש כראוי, עולה על פלאנצ'ה בצירוף אי אלו תיגבורים ובצל. בכל אחד מהכריכים החמים אתה שוקע והצרות שלך נעלמות כולן בתוך סחרור של מיצי בשר ואלף האיים ספוגים בשקערוריות גמישות של ספק פרנה ספק פיתה שמנה. בירה מבקבוק שוטפת את הביס למעמקי הבטן וחוזר חלילה להתמסרות.

הסטייק טוב, אבל פחות נחמד להיקלע בביס לחתיכה גמישה ובלתי אכילה של שומן. מלבד זה, עשוי מדוייק, ומתמסר. לאוהבי אנטריקוט וקשקושים.

הרוסטביף מנצח את הנתח הקודם. חתוך דק, אין חלקים שמתנגדים, מתובל לפני העלייה לאש, ומגיר כראוי.

ומעל כולם, הסנייה. מה שמוגש בדרך כלל במחבת או מגש (להלן: סנייה) טבוע בטחינה ורוטב, מגיע כקציצות בפרנה, וכל הטוב משתקע בינות לסדקים וחתיכות החסה.

נשבח את הצ'יפס המעולה שלא היה כבני דודיו מאותגרי המרקם והטעם מפלאפליות בינוניות, אלא עמד בגאון עם פריכות מעודנת ורוך פנימי כשל ערס ביתרי ממוצע.

כוסו – בר בשר קטן, חמים וטעים.

כיסו – לא זול, לא יקר.

כיסאו – אווירה צפופה, בימים קרים זה טוב, בחום לא בדקנו.

כעסו – אפשר שלט יותר גדול? יש לי קוראים שיתעצבנו עליי אם לא ימצאו את זה.

לנצור – את יישק.

JUST MEAT

בן הלל 15 ירושלים

רבנות ירושלים.