גופשטיין פוסט מודרני
"עשית משהו מצחיק היום?" היה הכיתוב על גב החולצה של מוכרת הפלאפל הצעירה בכניסה לעפרה. אז לפני שעשיתי משהו מצחיק באותו היום, נזכרתי שלא אכלתי דבר, ואלכוהול על בטן ריקה זה לא טוב. שנייה לפני שאנחנו עולים לבמה, אנחנו שותים כוסית קטנה, לחימום עצמי ושחרור.
כפור אימים, וכדורי הפלאפל המעולים עשו את העבודה. קראוון קטן, לא מאלו שגרים בתוכו אלא מאלו שנגררים, מהווה דוכן פלאפל שמנסה להתחרות בשתי עמדות אוכל נוספות. עמדת חלוקת אוכל לחיילים, והמבורגרייה. ממש מתחם קולינריה.
נחזור לפלאפל. כדורים חצי ירוקים, מטוגנים במקום לפי הזמנה ולא מחכים מתחת למנורת חימום. למרות האיסור הגורף על חומוס במנת פלאפל, זרמתי. סך הכל – יופי של סגירת פינה ומספגת אלכוהול. השארתי בדוכן 12 שקלים, לא לפני ששמתי עין על ההמבורגרייה.
שעתיים לאחר מכן ושרירי פנים כואבים, התיישבנו כל החבורה ב"שלאגר- בר של בשר".
הבחור שעמד מאחורי הדלפק בישר כי זהו יומו הראשון. חששתי בהתחלה, בעיקר בשל סטנדרטים ספציפיים שחבורת הדיוות מערימות על ההפקה (אני), אבל נתתי לדברים לזרום. לקחנו את ההמבורגר הרגיל - 180 גרם (29 שח), אני הוספתי ביצת עין בעוד חמישה שקלים. אמיר לקח אנטריקוט (33 ₪) לקחנו צ'יפס (12 ₪), טבעות בצל (12 ₪), שניצל "יווני" בנגיעות שום (29 ₪) ורבע קילו כנפיים (16 ₪).
רגע קטן, חזרה אחורה, דקה לפני המופע. שאלתי את אנשי המקום איך ההמבורגרייה? ענו כולם: "מומלץ ביותר!". מעניין.
עשרים הדקות שעברו עד להגשת האוכל נסלחו, מטעמי "היום הראשון בעבודה". בינתיים בחנו את המקום. יש המון פוטנציאל לעיצוב מינימלי לדיינר אמריקאי חביב. אפילו פוסטר פוסט-מודרני זרחני של בנצי גופשטיין מחזיק שני ערבים היה שובר את השעמום. הם החליטו שסומבררו מהוה יעשה את העבודה.
הראשון שהוגש היה קערת צ'יפס ענקית. צ'יפס גדול וטוב. מכאן והלאה, התרסקות קולוסאלית.
ההמבורגרים היו יבשים וטעמים שהיו רחוקים מבשר טחון צלוי, ואני מנסה בכל הכוח להיות עדין. שני ביסים ונתנו להמבורגרים לנוח על משכבם בשלום.
האנטריקוט היה לא אכיל. פיסות דקות של גומי אפרפר. אחד החברים הצביע על מחירה הנמוך של המנה. "אי אפשר להביא נתח איכותי ולמכור אותו במחיר כזה וגם להרוויח". נקודה חשובה.
טבעות הבצל הגיעו טרום-שרופות, חומות כהות וספוגות בשמן טיגון שרוף.
לפתע הגיע הבחור החביב עם השניצל היווני. "זה השניצל היווני?" שאלתי.
"זה שניצל". ענה. שכה יהיה לי טוב. וזה בדיוק מה שזה היה. שניצל.
לאחר עוד כעשר דקות הגיעו הכנפיים. לרגע קט, עוד נתתי לזה סיכוי. הכנפיים לא היו עשויות מבפנים, ומבחוץ הן הוטבעו וצופו בכוח בצ'ילי מתוק-מבחיל.
אז לאחר שכל זה נאמר, ננסה ללמד זכות: זה היה היום הראשון שלו בעבודה. הם מעולם לא אכלו המבורגר. נפלנו על יום רע שלהם. מתנחלים לא מתלוננים על איכות. מקווה שבדרך כלל זה לא כך.
כוסו – המבורגרייה לא ממומשת.
כיסאו – דיינר לא מנוצל
כיסו – זול מדי
כעסו – שלא לקחתי את כולם לפלאפל.
לנצור – את הפלאפל.
שלאגר, בכניסה לעפרה
כשרות רבנות
א'-ה': 12:00-00:00 מוצ"ש – שעה אחרי צאת שבת-00:00
