לא בוקה ולא מבולקה.

הפוגה קלה ממזג האוויר וטיפטופי הרצח היוו סימן לצאת ולחזק את תעשיית האוכל ברחבי ירושלים. חנינו בכיכר החתולות והתחלנו להסתובב. מצב תמידי של פוסט טראומה גרם לנו לחפש בצבוצי בני דודים, ומקומות מסתור בצורת מסעדות גורמה.

מצאנו את "לה-בוקה" הספרדית. מסעדה שכמעט ופספסנו בשל נראותה מבחוץ כבית אופנה עם חלונות ראווה. חלל לא גדול במיוחד תופעל בעצלתיים על ידי שתי מלצריות. הבר היה ריק והמקום כמעט מלא. פופ פרה-היסטורי מ2012 ניסר בעדינות את אוזנינו. אווירה פסבדו רומנטית, אקוסטיקה חצי בעייתית וספות נמוכות לגובה השולחן.

התפריט מנסה לתת תשובה לפיוז'ן ספרדי. אבל בגדול, סיים-אול. את ההבלחות המעניינות בתפריט לקחנו באמצעות עזרתה הנפלאה של כ-50% מהמלצריות. היא הייתה כל כך בטוחה בעצמה כשהמליצה על ברוסקטת האסאדו (56 ₪) וכבד האווז בטופי (76 ₪) שלא יכולנו להתנגד.

עצירה לפלאשבק: שיעור א' בישיבה, נוסע לסופ"ש לחבר לחדרה. עוצרים בסמי בכיכר ואני עם שארית כספי רוכש לראשונה כבד אווז בלאפה. אז, עוד כשהיה מותר להתעלל באווזים. שמיימיות עטופה בבצק. התפוצצות הטוב של טעמי הכבד לחלל הפה ונגיעה בכל בלוטות הטעם. מאז, נקודת היחס שלי לכל כבד אווז.

יציאה מהפלאשבק, ללה-בוקה – החוויה חזרה. על בריוש קלוי גס ורוטב טופי מערסל. שהקב"ה ינצור אותי, אחת המנות היותר טובות, שחזרה על עצמה בברוסקטת האסדו. או.אמ.ג'י. בשר אסדו רך, מקורמל ומתפנק בינות לבצל מושחם ורוטב כמו-ברביקיו, נספג

לברוסקטת הבריוש ומנסה בהצלחה חלקית לא להתפרק ממיצים שניגרו בין סיביו.

"הכיף האמיתי נמצא בראשונות" אמרה רעות, "השף יכול לשחק עם זה ביצירתיות. את כל היכולות שלו הוא מדגים בראשונות". אמרה אשתי היקרה והותירה אותי מובטל. אולי נתחלף ואלך לי וארפא בעיסוק.

לעיקריות: ביפה דה צ'וריסו (מסינטה) אזל, והמלצרית החביבה המליצה בתוקף על האנטריקוט (ביפה אנצ'ו 250 גר', 127 ₪). בגדול, אני מעדיף ללכת על עיקריות לא משעממות, אבל זרמתי. דג היום בנוסח לה בוקה (98 ₪) היה דניס שלם, וגם איתו זרמתי.

רעות היא מאלו שעושים ניתוח כירורגי לדגים אז נתתי לה את הבשר. סטייק נפלא שמיצי השרייה ויישון השביחו כל ביס. דרגת העשייה הייתה מושלמת (מדיום, מה אתם ילדים?), לעומקו של כל הנתח. פלחי תפו"א מעולים ליוו את הבשר.

לגבי הדג, עבר ערב שלם, ולא הוצאתי אף מליצה המקשרת את שם הדג לשמה של הדודה האהובה של רעות, ועל כך מגיע לי שאפו.

ולעניינינו: עשייה טובה מאוד, דקה פחות בתנור והיה פרפקט. למרות חיבתו העזה לבשר, רוטב הצ'ימיצ'ורי עשה נפלאות לדג. רך, מפנק, עוקץ במקומות הנכונים.

לאחרונות נגמר להם הצ'ורוס (איך?? למה???) ורעות בחרה (סתם, מאמי, אני בחרתי) טארט תפוחים שעבר עליו יום לא טוב וטעמו טושטש בגמיעת תה נענע.

כוסו: מסעדת שף רומנטית וטובה, פיוז'ן ספרדי-ים תיכוני. מעניינת.

כיסאו: לא נוח. הכיסא ממש. לא נוח.

כיסו: לכיוון היקר.

כעסו: נגמר הצ'ורוס L

לנצור: את סמי בכיכר, 2001

שעות הפעילות

א - ה 11:00 - עד הלקוח האחרון ו 11:00 - עד שעה לפני כניסת שבת ש החל מיציאת שבת - עד הלקוח האחרון

בהשגחת הרבנות ירושלים, הבשר חלק בהשגחת הרבנות הראשית לישראל, העוף כשר למהדרין והירקות כשרים למהדרין (שמיטה לחומרה).


Featured Posts
Posts Are Coming Soon
Stay tuned...
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square